הים ביני ובינך / שמואל הנגיד

שמואל כתב מחזור (קובץ) שירים סביב האבל על אחיו יצחק שכלל 19 שירים. שיר זה הינו שיר מספר 14.

פתיחה

הים ביני ובינך הינו שיר אבל, שיר קינה שכתב שמואל הנגיד לזכר אחיו הבכור שנהרג במלחמה. השיר מתאר את התמודדותו של שמואל עם מות אחיו הבחור. הוא חלק ממחזור שירים, ועל פי החוקרים שיר זה נכתב בתגובה ספונטנית כששמואל עבר ליד בית הקברות בדרכו לעיסוקיו. השיר עוסק באבל אישי, אבל הוא משקף רגש אוניברסלי, על-זמני של קושי להתמודד עם מוות, רגש של הכחשה ופרידה מן המת.

ניתוח השיר

חלק ראשון

ניתוח מילולי

• נשים לב כי הפעלים רשומים בזמן עתיד: אטה, ארוץ, אשב, אעשה...
• הים ביני ובינך - המרחק / הפער ביניהם
• אטה לחלותך - אבוא לבקור אותך

בתים 1-3, ומסתיים בסימן קריאה. חלק זה מתרחש מחוץ לבית הקברות. בחלק זה יש תחושת פרידה, לחץ, פחד מחיי השגרה שמונעים מאיתנו לבקר, מהשכחה ומאיבוד הזיכרון ותחושת אשמה. המשותף לכל הבתים בחלק זה הינו שהדובר נמצא מחוץ לבית הקברות, בדרכו, כפי שהפעלים מעידים - אטה, ארוץ, אשב. הפעלים כתובים בזמן עתיד, המלמדים על המהירות והלחץ של הדובר. השאלה הרטורית בחלק זה תורמת להבנת המצב הנפשי של הדובר, שהינו מיוסר ומייסר את עצמו על כך שהוא ממשיך לחיות שגרה, ואחיו כבר לא. השאלה מלמדת על הפחד מפני השגרה והשכחה. סימן הקריאה בסוף החלק מלמד על הנחישות שלו לשמור אמונים וזיכרון.

חלק שני

בתים 4-12, ומסתיים בסימן קריאה.

• בית 4 - חלק זה פותח במילת כאב - המילה ״אהה״, שהינה מילת כאב וצער המאפיינת שירת קינה. הדובר פונה פנייה ישירה אחיו, ואז מדבר בגוף ראשון. הוא מבטא את קרבתו לאחיו ומשתמש במילה ״לעומתך״, שאותה ניתן לפרש בתור מילת ניגוד - בניגוד אליך, או באופן מילולי - הדובר יושב ממול אחיו. הדובר מתאבל על כך שהוא ממשיך וחי את חייו, ואילו אחיו כבר לא יכול לעשות זאת, והוא יישאר בתוך קברו עד-עולם.

• בית 5 - ליבו של הדובר כואב כמו שכאב ביום שבו אחיו נפטר. בבית זה הדובר מכריז שהכאב לא דועך, שהוא משמר את הלהבה את העוצמתיות שלו. הדובר מפחד לשכוח את אחיו, ולכן מפחד מדעיכת הכאב.

• בתים 6-9 - בכל אחד מהבתים 6-7 ישנה תקבולת ניגודית. בכל אחד מהבתים 8-9 ישנה תקבולת נרדפת. בתחילת כל בית בבתים אלה ישנה חזרה על האות ו׳ - אנאפורה. בנוסף, הדובר חוזר על המילה ״ולא״. ישנה אשליה של דיאלוג, אך במציאות הדובר מדבר עם עצמו, ואף אחד לא עונה לו. הדובר מדבר בגוף שני, ולכן נוצרת אינטימיות, אך האנאפורה והחזרה על המילה ״ולא״ שוברת את האינטימיות.

  סיכום: הדובר נמצא ליד הקבר, ובארבעה בתים מציין סדרת פעולות יומיומיות, טריוויאליות ושגרתיות, שלא יכול לקיים עם אחיו בשל עובדת מותו. בתים 6 ו-7 כתובים בתקבולת ניגודית, ומדגישים את היעדרו של האח. המשורר לא מקבל דברי שלום מאחיו, ואחיו לא יוצא לקראתו כשהוא בא לבקרו. בתים 8 ו-9 בנויים בתקבולת נרדפת, ומדגישים את הצער של היעדר הצחוק המשותף ומפגש משותף. מצד אחד, ישנה תחושה של דיאלוג. זוהי אשליה שנוצרת באמצעות הפנייה בגוף נוכח (שני) והתקבולות. מצד שני, האנאפורה ״ולא״ שחוזרת על עצמה 6 פעמים מנפצת את אשליית הדיאלוג. מכאן ניתן לשער שהדובר נמצא בתהליך של הפנמה.

• בית 10 - הדובר מנמק את הסיבה הברורה לכך שאחיו נעדר מחייו, ומשתמש בתקבולת נרדפת ובמוטיב המוות.

• בית 11 - יש הרואים בבית זה פתיחה של החלק האחרון של השיר, עם התחלת דברי הפרידה. בית זה הינו שלב נוסף בהפנמת האבל.

• בית 12 - הדובר מברך את אחיו שאלוהים יהיה איתו. הבית מסתיים בסימן קריאה, סימן שניתן לפרשו כסוף החלק השני.

חלק שלישי

בתים 13-15, ומסתיים בסימן קריאה.

• בית 13 - הדובר אוסף את עצמו לקראת יציאה מן הקבר. הוא מכריז שהוא הולך לארץ החיים, בניגוד לאח שסגור באדמה, ארץ המתים.

• בית 14 - הדובר מדגיש את ההבדלים בתפיסת הזמן: האח החי נמצא בשגרה של שינה וערות, לעומת האח המת שישן לנצח. בתקופת ימי הביניים המוות נתפס כשינה ארוכה.

• בית 15 - יום חליפתי זהו היום שבו הדובר יחלוף מן העולם, ועד יום זה תהיה אש בליבו של הדובר. הדובר משמר את כאב המוות של אחיו, ומבטיח שלא לשכוח אותו. הפחד הגדול ביותר הינו לשכוח את האח שמת.

  סיכום: השיר מסתיים בהבטחה של המשורר שעד שהוא יחלוף מן העולם, כלומר ימות - ״יום חליפתי״, הוא ישמר את הכאב על מות אחיו. כאב זה מתואר באמצעות מטאפורה - ״בלבי אש פרידתך״. יסוד האש מרמז על כאב ורגשות עזים, ומנוגד למטאפורת הים בפתיחה שרמזה למרחק. הבית האחרון הוא תפארת החתימה - בית מפואר שיש בו הבטחה, מטאפורה ושיבוץ.

שיעורי בית

מצאו שני שיבוצים מאותו המקור (ספר), לפחות אחד מהבית האחרון. כתבו מאיזה ספר שיבוצים אלה נלקחו ולמה (מהי המשמעות של הדבר).

תשובה שלי

בבית האחרון ובבית הראשון ישנם שיבוצים. בבית הראשון - בשיר כתוב ״הים ביני ובינך״, ובספר איוב פרק ז׳ פסוק 12 כתוב ״הים אני אם תנין״. בבית האחרון - בשיר כתוב ״ועד בוא יום חליפתי״, ובספר איוב פרק י״ד פסוק 14 כתוב ״כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי״.

שיבוצים אלו, לצד שיבוצים נוספים בשיר, נלקחו מספר ״איוב״. הסיבה לכך הינה בכדי להמחיש את המבחן בו הדובר מעמיד את עצמו. בספר איוב, אמונתו באל של איוב עומדת למבחן, ובשיר הדובר מעמיד את עצמו במבחן הנאמנות לאחיו המת.

תשובה של רמה

בשיר יש מספר שיבוצים מספר איוב. לדוגמה, ״שאול ביתך״, ״יום חליפתי״, ״מכאוב בתוך לבי״, ״הים״, ורובם מרמזים לכאב ולסבל.